חולות עגור וחולות חלוצה: דיונות, אירוס הנגב ומה מותר בשמורה

חולות עגור הם שמורת דיונות גדולה בנגב המערבי, בלב חולות חלוצה, צפונית לכביש 211 ולפתחת ניצנה. רוב השנה זה עולם של שקט, עקבות וצמחיית חול, ובסוף פברואר ותחילת מרץ פורח שם אירוס הנגב. נוסעים רק בשבילים מסומנים, לא נשארים בשמורה בלילה, ולשטחי האש שמסביב לא נכנסים בלי אישור.

איפה החולות ביחס לעזוז וניצנה

חולות חלוצה הם ים חול של כ־1,090 קמ״ר בדרום־מערב הארץ. מצפון הם גובלים ברצועת עזה ובקיבוצים כרם שלום וגבולות, ממזרח בכביש 222, ממערב בגבול מצרים, ומדרום בכביש 211, שחוצה את פתחת ניצנה. עזוז נמצאת מדרום לכביש הזה, כלומר ממש מחוץ לחולות. רוב השטח הוא שטח אש של המרכז הלאומי לאימונים ביבשה, ובתוכו מוכרזות כמה שמורות טבע.

השמורה שבלב האזור היא שמורת חולות עגור, שהוכרזה ב־2010 על כ־176,000 דונם. היא החלק המרכזי של חולות חלוצה: מדרום לה הר קרן ושלוחת קרן, ממזרח שמורת חולות שונרה, ממערב הגבול, ומצפון שטחי אימונים של הצבא. דרך הגישה להר קרן יוצאת מכביש 211 בקילומטר 13.9. גם כביש 211 עצמו, שבו מגיעים לעזוז, עובר בחולות שונרה, השמורה שבה נמצא האתר המרכזי לשימור אירוס הנגב, כך שאת הנוף החולי רואים כבר מחלון הרכב.

השם ״חולות חלוצה״ מוכר היום גם בגלל היישובים שהוקמו בשולי החולות. לפי ויקיפדיה, באר מילכה, בדרום האזור, אוכלסה ב־2006, ובצפון הוקמו בני נצרים ונווה בשביל מפוני רצועת עזה אחרי ההתנתקות.

לפי ויקיפדיה, החול הזה התחיל את דרכו בהרי גרניט במזרח אפריקה. הנילוס נשא אותו לים התיכון, והרוח העבירה אותו מצפון סיני פנימה. התהליך נעצר כשנבנה סכר אסואן ב־1962.

שמורת חולות עגור: מה מוגן ולמה

ההחלטה להכריז על השמורה נועדה למנוע בנייה בשטחים שבהם חיים בעלי חיים וצמחים מוגנים. כתבה ב״הארץ״, שמצוטטת בערך בוויקיפדיה, כינתה אותה ״ריכוז החולות הגדול בארץ״. יש מינים שתלויים לגמרי בבית הגידול הזה: אירוס הנגב, למשל, גדל רק בחול ובחול מיוצב.

בשמורה חלים הכללים הרגילים של רשות הטבע והגנים: לא קוטפים ולא רומסים צמחים, לא אוספים ענפים יבשים (גם הם בית גידול), לוקחים את כל הפסולת חזרה, ולא נשארים בשמורה אחרי החשכה, מלבד בחניון לילה מאושר.

אירוס הנגב ופריחת החולות: מתי לבוא

אירוס הנגב גדל בישראל רק בנגב המערבי, במשולש החולות של חולות חלוצה: מקיבוצי מגן וניר יצחק בצפון ועד ניצנה ושדמות שיזף בדרום. לפי רשות הטבע והגנים, אוכלוסיות צפופות גדלות בהר קרן, בחולות עגור, דרומית לצאלים וליד גבולות. העלים מופיעים אחרי הגשמים, והפרח נפתח בסוף פברואר ובתחילת מרץ. המועד המדויק תלוי בגשמים ובמזג האוויר של אותה שנה, אז כדאי לעקוב אחרי דיווחי פריחה לפני שיוצאים. והגשם כאן מעט: בעזוז יורדים בממוצע כ־80 מ״מ בשנה, רובם בין דצמבר למרץ.

צילום: Gideon Pisanty (Gidip) / CC BY 3.0

האירוס מוגן בשמורות חולות ביר משאש, חולות שונרה וחולות עגור, והאתר המרכזי לשימורו הוא שמורת חולות שונרה. הוא מסווג ״נדיר מאוד״. ב־2020 הוצא מרשימת המינים בסכנת הכחדה, אחרי שסקרים מצאו אותו ביותר מ־100 אתרים. הוא עדיין רגיש לפיתוח חקלאי, לרעייה ולרכבי שטח, וזה צמח מוגן: לא קוטפים ולא עוקרים. מצלמים מהשביל, בלי לדרוך על הכתמים.

מי שמתלבט באיזה חודש להגיע ימצא השוואה בין העונות במתי הכי נעים בנגב.

עקבות בבוקר: חיות החולות

ויקיפדיה מונה בשמורה גרבילים, דרבנים, ארנבות, צבאים, צבועים, שועלים, תנים וחתולי בר. את רובם כמעט לא רואים, כי הם פעילים בעיקר בלילה. מה שכן רואים הם העקבות. הדרבנים, אגב, הם גם אויבים של אירוס הנגב: לפי ויקיפדיה הם חופרים ואוכלים את קני השורש שלו.

העצה שלנו: בואו מוקדם בבוקר, לפני שהרוח מחליקה את החול. על דיונה שקטה אפשר לזהות שורות של רגלי חיפושית, קפיצות של מכרסם וזנב של לטאה שנגרר מאחור. לא רודפים אחרי בעלי חיים, לא מאכילים ולא מתקרבים אליהם, גם לא בשביל תמונה.

צילום: Boazshacham / CC BY-SA 3.0

גלישת חולות: איפה ועם מי

אתר התיירות של הר הנגב מתאר גלישת חולות בדיונות באזור ניצנה כפעילות משפחתית: לא צריך ניסיון, גולשים בישיבה, בשכיבה או אפילו הפוך, וילדים קטנים מקבלים מגלשות מיוחדות לגלישה משותפת עם הורה.

אנחנו לא ממליצים כאן על מפעיל מסוים, כי הפרטים משתנים. לפני שמזמינים שאלו איפה בדיוק גולשים, ושהשטח מותר לפעילות ולא בתוך שמורה מחוץ לשבילים. בקיץ קבעו לשעות הבוקר המוקדמות או לקראת ערב, כשהחול עוד לא לוהט או כבר התקרר. לבשו בגדים ארוכים ונוחים שלא אכפת לכם שיתמלאו בחול, ושימו טלפונים ומצלמות בתיק סגור. מי שמחפש עוד פעילויות עם מפעילים ימצא סקירה בטיולי ג׳יפים באזור.

הליכה בדיונות: חום, ניווט ובטיחות

הליכה בחול רך איטית ומעייפת יותר מהליכה על שביל, ובדיונות קל לאבד כיוון: כל גבעה דומה לשכנתה, והעקבות שלכם נמחקות ברוח. כמה כללים, רובם של רשות הטבע והגנים:

• מים: לא פחות מליטר לאדם לכל שעת הליכה, ויותר בחום.
• חום: בשדה בוקר, תחנת המדידה הקרובה, הטמפרטורה המקסימלית הממוצעת ביולי ובאוגוסט היא כ־34 מעלות. בימי שרב מוותרים על הטיול.
• שעות: מתחילים כשעה אחרי הזריחה ומסיימים לפני החשכה. הליכה בחושך מסוכנת ואסורה.
• ציוד: נעליים סגורות, כובע ומשקפי שמש. בקיץ החול מתחמם מאוד, ובאור החזק הוא גם מסנוור.
• ניווט: אפליקציית ניווט שעובדת בלי קליטה, טלפון טעון, ופתק על חלון הרכב עם המסלול, מספר המטיילים ולוח הזמנים.
• שטחי אש: לפי דובר צה״ל (ספטמבר 2026), שטחי האש בדרום נשארים סגורים למטיילים. בחולות חלוצה, מה שמחוץ לשמורות הוא ברובו שטח אש, ושם לא נכנסים.

רוצים לישון בשטח? מותר רק בחניונים מוסדרים. ריכזנו אותם בחניוני לילה באזור.

רכבים בחולות: מה מותר

ההנחיה של רשות הטבע והגנים חד־משמעית: בשמורות נוסעים רק בשבילים קיימים ומסומנים, וירידה מהשביל ״מהווה עבירה על החוק״. גם אם נראה שיש קיצור דרך, הוא צריך להופיע במפה ולהיות מסומן בשטח. בחולות זה חשוב במיוחד, כי צמחי החול ובעלי החיים רגישים לדריסה, ורשות הטבע והגנים מציינת שבית הגידול של אירוס הנגב רגיש במיוחד לרכבי שטח.

נהיגה בחול דורשת רכב 4x4 מתאים וניסיון. רשות הטבע והגנים ממליצה להצטייד ברצועות גרירה, שאקלים, קומפרסור, גלגל רזרבי תקין ומים מעבר למתוכנן, ולתכנן את היום כך שתצאו מהשמורה לפחות שעה לפני החשכה.

אין לכם רכב מתאים? אפשר לראות את החולות בסיור מודרך עם מפעיל, ואחר כך לחזור לישון בעזוז, מחוץ לים החולות. הסטודיו שלנו, עם ארבע מיטות יחיד, מתאים לקבוצה קטנה של חברים, ועוד רעיונות לטיולים בסביבה תמצאו במה עושים בפתחת ניצנה.