גן לאומי שבטה: מדריך ביקור בעיר הביזנטית במדבר

גן לאומי שבטה שומר עיר ביזנטית שלמה כמעט, שנבנתה בלב המדבר בלי מקור מים טבעי אחד, ומ־2005 היא אתר מורשת עולמית של אונסק״ו. מעזוז נוסעים אליה כ־45 דקות, לא צריך לתאם ביקור, ובשעה וחצי עד שעתיים מספיקים לעבור בין שלוש הכנסיות, הבריכות הציבוריות והבתים. ריכזנו כאן את מה שצריך לדעת לפני שיוצאים: הדרך, השעות, מסלול הליכה בעיר ומתי הכי נעים לבוא.

שבטה בקצרה: נבטים, ביזנטים ואתר מורשת עולמית

שבטה התחילה במאה ה־1 לספירה ככפר נבטי לאורך דרך הבשמים. בתקופה הביזנטית היא הפכה ליישוב חקלאי נוצרי של כ־2,000 תושבים והגיעה לשיאה, ושמה היווני, סובאטה, נזכר בפפירוסי ניצנה. אחרי הכיבוש המוסלמי התדלדל היישוב, ובמאה ה־9 ננטש. את השם העברי שבטה נתנה לאתר ועדת השמות של הנגב בתחילת שנות ה־50.

העיר משתרעת על כ־90 דונם ומעולם לא הוקפה חומה. הבתים החיצוניים נבנו צמודים זה לזה ויצרו קו רציף, והרחובות שנפתחים החוצה שימשו כמעין שערים. ב־2005 הוכרזה שבטה אתר מורשת עולמית יחד עם עבדת, ממשית וחלוצה, תחת השם “דרך הבשמים – ערי המדבר בנגב”. חוקרים בוחנים היום גם את האפשרות שהיא הייתה בעיקר מושבה חקלאית ביזנטית ותחנה לעולי רגל בדרכם למנזר סנטה קתרינה בסיני.

לחקר שבטה יש גם צד אנושי. ב־1914 סקרו אותה עבור הקרן לחקר ארץ ישראל (PEF) הארכאולוג לאונרד וולי וט״א לורנס, שנודע אחר כך כ“לורנס איש ערב”. בשנות ה־30 חפר כאן הארכאולוג האמריקאי האריס דנסקום קולט, שגר בבית אבן שעומד עד היום מדרום לרחבת החניה, ועליו כתובת ביוונית עתיקה: “במזל טוב. קולט בנה (את הבית) מכספו”. קולט לא פרסם את תוצאות החפירה, ושריפה בבית המשלחת באוקטובר 1938 כילתה את רשימות החפירה. מזוודה שלו, עם ממצאים מהחפירה, נשכחה ב־1938 בנמל חיפה ולא נדרשה מעולם; החפצים שבה מוצגים היום במוזיאון הכט באוניברסיטת חיפה.

איך מגיעים (ולא מתבלבלים עם בסיס שבטה)

מעזוז נוסעים צפונה עד כביש 211 ליד ניצנה, מזרחה כ־19 ק״מ עד צומת שבטה, ומשם דרומה כ־9 ק״מ בכביש הגישה לגן הלאומי. בסך הכל כ־40 ק״מ, בערך 45 דקות. מבאר שבע נוסעים בכביש 40 עד צומת טללים, ממשיכים מערבה בכביש 211 כ־19 ק״מ עד צומת שבטה ופונים דרומה.

שימו לב לשם. סמוך לעיר העתיקה נמצא מחנה צבאי בשם “מחנה שבטה”, ובאזור יש שטחי אימונים של צה״ל. בוויז חפשו “גן לאומי שבטה”, כמו שממליצה רשות הטבע והגנים, ולא רק “שבטה”, ואל תרדו מהכביש לדרכי עפר צדדיות.

שעות, כניסה ומתקנים

אלה השעות שמפרסמת רשות הטבע והגנים (בדקו לפני ההגעה, בעיקר בחגים):

	ימים א׳–ה׳ ושבת	שישי וערבי חג
שעון קיץ	08:00–17:00	08:00–16:00
שעון חורף	08:00–16:00	08:00–15:00

בערב ראש השנה, בערב פסח ובערב יום כיפור הגן פתוח 08:00–13:00. הכניסה נסגרת שעה לפני שעת הסגירה.

• תיאום ביקור: לא נדרש.
• מחיר: בדף הגן לא מופיע מחיר, ושבטה לא מופיעה במחירון 2026 של רשות הטבע והגנים, כך שנראה שהכניסה חופשית. כדאי לוודא לפני שנוסעים.
• מתקנים: חניה, בית שימוש ופינת פיקניק, כולם מונגשים. את השבילים בין העתיקות אי אפשר לרצף בלי לפגוע בהן, ולכן הקרקע לא אחידה.
• כלבים: מותרים, קשורים ברצועה ועם מחסום פה.
• עבודות: בגן מתבצעות עבודות הנגשה, והכניסה והשבילים השתנו. הולכים לפי השילוט במקום.
• אוכל: בדף הגן לא מוזכרים מזנון או בית קפה, אז הביאו מים ואוכל.

בתוך הגן יש גם חניון לילה חינמי של רשות הטבע והגנים, “בוסתן שבטה”: כ־300 מקומות לינה, בלי מתקנים, עם קליטה סלולרית וגישה לכל רכב. על חניונים נוספים באזור כתבנו במדריך חניוני לילה ולינת שטח באזור ניצנה.

מסלול הליכה מומלץ בעיר

העיר קטנה ונוחה להליכה. הסדר המוצע כאן עובר בין מוקדי העניין שמפרטת רשות הטבע והגנים, מדרום לצפון לאורך הרחוב הראשי. בגלל עבודות ההנגשה ייתכן שתצטרכו לשנות אותו לפי השילוט.

1. בית משלחת קולט, מדרום לחניה.
2. “השער המערבי”, פתח הרחוב שבמערב העיר, במקום שבו קו הבתים הרציף משמש כמו חומה.
3. “בית האורווה”, בית גדול סביב חצר, עם שקתות ואבוסים באחד החדרים. בית ממוצע בשבטה, כולל החצר, השתרע על כ־360 מ״ר.
4. כיכר הבריכות, עם שתי בריכות מים ציבוריות (רק אחת נחפרה). ב“בית הבריכה” הסמוך רואים את שיטת הבנייה: אבן גיר קשה בחלק התחתון, אבן רכה ומסותתת היטב למעלה, וקירות בעובי של כ־70 ס״מ.
5. הכנסייה הדרומית, אגן הטבילה והמסגד. הכנסייה נבנתה כנראה על מבנה פולחן נבטי, ובאפסיס שלה נמצאו שרידים של ציור קיר שתיאר את ההשתנות של ישו. מצפון לה, באגן טבילה גדול, הוטבלו תינוקות ומבוגרים, חלקם בני האוכלוסייה הנוודית. צמוד לאגן נמצאו שרידי מסגד, ובכניסה אליו מדרגה מאבן מעוטרת בצלב, שמרמזת שבזמן שהמסגד פעל כבר לא חיו נוצרים בשבטה.
6. “בית המושל”, בית פרטי עם מגדל ששרד לגובה של כמעט 6 מטר.
7. הכנסייה המרכזית, קטנה ומשולבת בין בתי המגורים, ופתחיה פונים ישר לרחוב.
8. “בית הקשתות”, הדוגמה הטובה בשבטה לתקרה של לוחות אבן שמונחים על קשתות.
9. הכיכר הצפונית והגת. כאן היה מרכז החיים של העיר, ולידה מבנה עם ספסלי אבן שאולי שימש בית מועצה.
10. הכנסייה הצפונית, הגדולה בשבטה, שקירותיה השתמרו לגובה של כ־10 מטר. על השער חקוקות האותיות אלפא ואומגה, ובקפלה הצדדית אגן טבילה בצורת צלב, חצוב מאבן אחת.

צילום: Mboesch / CC BY-SA 4.0

החקלאות של שבטה: איך גידלו כאן במדבר

בשבטה אין מעיין ואין נחל זורם, וכל המים הגיעו מגשמים. בכל בית נחצב בור מים פרטי, ומי הנגר הובלו בתעלות ובאמת מים, שהגיעה ממרחק של כ־2.5 ק״מ, אל שתי הבריכות הציבוריות שנפחן יחד כ־2,055 מ״ק. חרס שנמצא במקום מלמד שהתושבים תחזקו את הבריכות בתורנות.

צילום: Oren Rozen / CC BY-SA 4.0

היין היה הענף הבולט. בגת הגדולה יש משטח דריכה מרוצף, ומסביבו תאים שבהם כל כורם הניח את הענבים וחיכה לתורו. בראשית המאה ה־6 גדל מאוד הביקוש ל“יין עזה”, שיוצא דרך נמל עזה, ובערמות האשפה העתיקות של שבטה, חלוצה וניצנה נמצאו הרבה חרצני ענבים ושברי “קנקני עזה”. באמצע אותה מאה, אחרי שנים של מזג אוויר קיצוני ומגפת יוסטיניאנוס, נעצר הסחר ביין, והחקלאים חזרו לגדל בעיקר חיטה ושעורה.

את השדות דישנו בזבל יונים. בשולי העיר עמדו 4–5 שובכים, מגדלי אבן בגובה 8–10 מטר, ובכל אחד גידלו אלפי יונים. שניים מהם שרדו: אחד על גבעה כ־300 מטר צפונית־מערבית לעיר, והשני כ־400 מטר דרומה, מעבר לנחל זיתן.

כ־700 מטר צפונית לעיר, בשביל ברור שיוצא מהכנסייה הצפונית, נמצא הבוסתן המשוחזר: חרוב, תאנה, שקד, שזיף, זית, רימון, אלה, אפרסק, משמש וגפן, שמושקים במי גשמים שמוטים אליהם, כמו בשבטה הקדומה. את החווה הנבטית המשוחזרת ליד שבטה הקים פרופ׳ מיכאל אבן־ארי בסוף שנות ה־50.

מתי לבוא ומה לקחת

בחורף אפשר לבקר בשבטה בכל שעות הפתיחה. מהאביב ועד הסתיו, ובעיקר בקיץ, עדיף להגיע עם הפתיחה ב־08:00 ולסיים לפני הצהריים, כי רוב ההליכה חשופה לשמש. תכננו שעה וחצי עד שעתיים לעיר עצמה, ועוד כשעה אם אתם רוצים ללכת לבוסתן ולשובכים.

מה לקחת:

• מים, יותר ממה שנראה לכם שתצטרכו;
• כובע וקרם הגנה;
• נעליים סגורות, כי הקרקע בין העתיקות לא אחידה;
• אוכל, אם אתם מתכננים להישאר כמה שעות.

לשלב עם: תל ניצנה, חלוצה או שקיעה בעזוז

• תל ניצנה, כחצי שעה מערבה: בבוקר שבטה, ואחר כך התל, עם גרם המדרגות והתצפית מלמעלה.
• חלוצה היא עוד עיר נבטית מרשימת אונסק״ו, אבל רובה קבור בחול, אין בה מרכז מבקרים, ולפי כתבה בהארץ מ־2020 היא נמצאת בשטח אש של צה״ל. בלי מדריך עדיף לוותר. השוואה בין כל הערים יש במדריך לערים הנבטיות בנגב.
• שקיעה בעזוז. מהגן הלאומי חוזרים לעזוז בכ־45 דקות, כך שאחרי ביקור של סוף היום אפשר להגיע בזמן לשקיעה מהגבעות שסביב הכפר.

אם אתם בונים סוף שבוע שלם באזור, יש לנו מסלול לסופ״ש בנגב, ועוד מקומות קרובים במדריך מה עושים בפתחת ניצנה. ואם אתם מחפשים לינה בעזוז, אצלנו יש חדרים לזוגות, חדר לשלושה וסטודיו לארבעה, ומטבח משותף מאובזר לארוחה אחרי יום של טיול.