תל ניצנה: העיר העתיקה, הפפירוסים והתצפית על פתחת ניצנה

תל ניצנה הוא גבעה בנגב המערבי, כ־4 ק״מ מגבול מצרים, ועליה שרידים של יישוב נבטי שהפך לעיר ביזנטית: גרם מדרגות מונומנטלי, כנסיות ומצודה, ולמרגלותיה שרידי עיירה ותחנת רכבת עות׳מאניות. בחפירות כאן נמצאו בשנות ה־30 פפירוסי ניצנה, מהמקורות החשובים ביותר על הנגב בתקופה הביזנטית. האתר הוא גן לאומי, כרבע שעה נסיעה מעזוז, ומראש התל נשקפת פתחת ניצנה כולה.

ניצנה בקצרה: עוג׳ה אל־חפיר, נבטים וביזנטים

ניצנה היא המערבית מבין ערי הנבטים בהר הנגב. היא נבנתה במקום שבו נחל עזוז, אותו נחל שעל שמו נקרא הכפר שלנו, נשפך לנחל ניצנה, בצומת דרכים שחיבר את חלוצה ושבטה עם סיני ומצרים ועם עזה. הנבטים החזיקו כאן תחנה ששמרה על שלוחה מערבית של דרך הבשמים. בתקופה הביזנטית, במאות ה־5 עד ה־7, היא הייתה לעיירה משגשגת על דרך עולי הרגל מארץ הקודש להר סיני, וכתובות ביוונית, בארמית, בארמנית ובגאורגית מעידות על המבקרים. היישוב ננטש במאה ה־9.

בעת החדשה נודע המקום בשמו הערבי, עוג׳ה אל־חפיר. אחרי סימון הגבול עם סיני ב־1906 הקימו כאן העות׳מאנים מרכז מנהלי, ובדרך הרסו את רוב המבנים העתיקים. במלחמת העולם הראשונה הפכה עוג׳ה לבסיס הלוגיסטי של הצבא העות׳מאני והגרמני במדבר, ומסילת הרכבת הגיעה אליה ב־10 במאי 1916.

צילום: American Colony, Jerusalem / Public domain

במלחמת העצמאות תפס הצבא המצרי את תחנת המשטרה הבריטית במקום, והאזור נכבש בידי חטיבה 8 במבצע חורב (דצמבר 1948–ינואר 1949). בהסכמי שביתת הנשק הוגדרה ניצנה אזור מפורז, וועדת שביתת הנשק הישראלית־מצרית ישבה בה עד סוף 1955.

פפירוסי ניצנה: למה הם חשובים

בשנות ה־30 הגיעה לנגב משלחת בראשות הארכאולוג האמריקאי ה׳ ד׳ קולט כדי לחפור בשבטה. בצורת קשה ייבשה שם את מקורות המים, והמשלחת עברה לעוג׳ה, שבבארותיה עוד היו מים. בתוך ההריסות, בעיקר בכנסייה הצפונית על שם הקדושים סרגיוס ובכחוס, נמצאו כ־195 תעודות על פפירוס מהמאות ה־6 וה־7, הראשונות מסוגן בישראל.

הפפירוסים כתובים בעיקר ביוונית ובערבית, ויש בהם כמעט הכל: קטעים מהאנאידה של ורגיליוס עם מילון לטיני־יווני שכנראה שימש בבית ספר, פרקים מהברית החדשה, ארכיון של יחידת פרשים שישבה בעיר, חוזים, הסכמי נישואין וחלוקות של שטחים חקלאיים וזכויות מים. מהם למדו החוקרים מה גידלו בנגב: חיטה ושעורה, תאנים, זיתים, תמרים, שקדים וגפנים.

השם העתיק של העיר, ניצנה (Nessana), נודע רק מהפפירוסים. אחד מהם מפרט את מכסות המס של ערים באזור, ובהן עבדת, ממשית, חלוצה ובאר שבע, ועזר לזהות אותן. התעודות הערביות, מסוף המאה ה־7, מתארות את המסים הכבדים שהטיל השלטון המוסלמי, ולפי החוקרים זו הייתה הסיבה העיקרית לנטישת ניצנה והערים הסמוכות.

מה רואים בתל היום

רשות הטבע והגנים מונה בתל ולמרגלותיו יותר מעשרה מוקדי עניין. אלה העיקריים:

• גרם המדרגות המונומנטלי עולה מדרום, מרחבה מרוצפת בנחל עזוז אל האקרופוליס. במקור היה אורכו כ־101 מטר, והיו בו כ־103 מדרגות.
• הכנסייה הצפונית (סרגיוס ובכחוס) בראש האקרופוליס. נשארו ממנה האפסיס, חדר הטבילה וחלק מהקירות.
• המצודה הביזנטית, עם חומה כפולה, יותר מ־32 חדרים ומאגר מים במרכזה, שתקרתו נשענה על קשתות אבן.
• בית החולים הטורקי־גרמני, שהושלם ב־1916 בתוך החלק הצפוני של המצודה.
• הכנסייה הדרומית (מרים הקדושה) על גבעה נפרדת, ממערב לאקרופוליס.
• הכנסייה המרכזית, מהגדולות בנגב (36.5 על 45 מטר), למרגלות התל ליד ערוץ נחל עזוז, עם רצפות פסיפס בחדרי הצד.
• שלוש בארות בגדה המזרחית של נחל עזוז, שהיו בשימוש עד שנות ה־50 של המאה ה־20.

צילום: Mboesch / CC BY-SA 4.0

למרגלות התל, ליד רחבת החניה הדרומית, עומדת אנדרטה ל־22 לוחמי חטיבה 8 שנפלו בקרבות עוג׳ה אל־חפיר, ובה זחל משוריין מ־1948. ממזרח ומדרום לגבעה נשארו שרידי עוג׳ה העות׳מאנית: סוללת המסילה, רציף התחנה, שרידי גשר הרכבת על נחל ניצנה ומגדל מים אליפטי בגובה 11 מטר. ליד האנדרטה מתחיל “נתיב השלום” של הפסל דני קרוון: מאה עמודים מאבן מלאכותית, שעל כל אחד מהם כתובה המילה “שלום” בשפה אחרת, בקו ישר עד סמוך למעבר הגבול.

איך מגיעים ואיפה חונים

מבאר שבע נוסעים דרומה בכביש 40 עד צומת טללים, ממשיכים ישר בכביש 211 לכיוון מסוף ניצנה, ובכפר הנוער ניצנה פונים דרומה לכיוון עזוז. הגן הלאומי נמצא מעט אחרי הפנייה. מעזוז זו נסיעה של כ־12 ק״מ צפונה, 10–15 דקות. בוויז כתבו “גן לאומי ניצנה”.

יש שתי רחבות חניה: מצפון לאתר, ומדרומו ליד אנדרטת חטיבה 8. העלייה הקלאסית לראש התל היא בגרם המדרגות, שבסיסו בנחל עזוז מדרום לאקרופוליס. בדף הגן של רשות הטבע והגנים לא מופיעים שעות פתיחה או מחיר, והגן לא מופיע במחירון 2026 של הרשות. נכון לאוקטובר 2026 נראה שהכניסה חופשית, אבל כדאי לבדוק לפני ההגעה. קחו כובע, מים ונעליים סגורות לעלייה.

ניצנה של היום: הקהילה החינוכית ומעבר הגבול

ליד התל נמצא הכפר ניצנה, קהילה חינוכית־התיישבותית שהקים ב־1986 אריה (לובה) אליאב. פועלים בה בין השאר אולפנים לעולים צעירים, מכינה קדם־צבאית, כפר הנוער הבדואי “נווה מדבר”, משק חקלאי חינוכי ומרכז הדרכה ואירוח. לפי ויקיפדיה, במרכז הכפר יש גם תצוגה של ממצאים מתל ניצנה; כדאי לברר מראש אם אפשר לבקר בה.

סמוך לכפר נמצא מעבר הגבול למצרים, שנקרא היום על שם לובה אליאב. הוא נחנך ב־1982, אבל תנועת הנוסעים בו הופסקה, והיום עוברות בו סחורות בלבד, כך שאי אפשר לחצות כאן למצרים. סביב ניצנה יש גם בסיסים ומתקני ביטחון, ולכן נשארים בכבישים ובדרכים המסומנות.

מתי לבוא ומה לשלב

בקיץ עדיף להגיע מוקדם בבוקר או אחר הצהריים המאוחרים, כשהאור רך והחום נשבר; בחורף ובאביב אפשר לעלות לתל גם באמצע היום. ביקור בתל, כולל העלייה במדרגות והכנסיות, לוקח כשעה עד שעה וחצי, ועם מגדל המים ותחנת הרכבת כשעתיים.

שילובים טובים מהתל:

• גן לאומי שבטה, כחצי שעה מזרחה: עיר ביזנטית שלמה כמעט.
• חמוקי ניצנה, מסלול מעגלי קל של כ־6 ק״מ בין גבעות קירטון לבנות, עם תצפית מ“ראש ניצנה” ומערה שהייתה מחצבה עתיקה. בוויז: “חמוקי ניצנה”.
• גשר הרכבת הטורקי בעזוז, החוליה הבאה של המסילה שהגיעה לעוג׳ה, כרבע שעה דרומה.
• דרך הבשמים: מי שרוצה לראות את ניצנה בהקשר רחב יותר יכול להמשיך לעבדת, לממשית או לחלוצה.

עוד רעיונות לסביבה יש במדריך מה עושים בפתחת ניצנה. ואם אתם רוצים לישון קרוב לתל, עזוז נמצא כרבע שעה דרומה: צימר בעזוז, עם חדרים לזוגות, חדר לשלושה וסטודיו לארבעה.