גשר הרכבת הטורקי בעזוז: המסילה ממלחמת העולם הראשונה שעברה כאן

כחצי קילומטר מהכפר עזוז עומד גשר אבן בעל שתי קשתות, שהצבא העות׳מאני בנה ב־1916 עבור מסילת רכבת צבאית לכיוון סיני. הגשר שלם, הוא שוקם ב־2013, ועד היום עוברים עליו כלי רכב. אפשר להגיע אליו ברגל מהכפר, ובדרך להבין איך מלחמת העולם הראשונה הגיעה עד הפינה השקטה הזו של הנגב.

למה בנו מסילת רכבת במדבר ב־1915–1916

במלחמת העולם הראשונה ניסתה האימפריה העות׳מאנית, בעלת בריתה של גרמניה, לכבוש מהבריטים את תעלת סואץ. במתקפה הראשונה על התעלה הובלה האספקה על גמלים, וכשהיא נכשלה החליט הפיקוד העות׳מאני שהמתקפה הבאה תישען על רכבת. ג׳מאל פאשה, מפקד הארמייה הרביעית, הטיל את התכנון על מהנדס הרכבות הגרמני היינריך אוגוסט מייסנר, שעבד קודם על מסילת הרכבת החיג׳אזית.

המסילה התפצלה מקו יפו–ירושלים ליד תחנת נחל שורק, הגיעה לבאר שבע ומשם פנתה דרומה־מערבה. הקטע עד באר שבע נחנך בטקס חגיגי ב־30 באוקטובר 1915. מבאר שבע דרומה הניחו הפועלים פסים בקצב של כ־500 מטר ביום, ברוחב של 105 ס״מ, ובחלקם השתמשו בפסים שפורקו ממסילות אחרות.

גם הבריטים לא חיכו. בתחילת 1916 התחילו לסלול מסילה רחבה משלהם מתעלת סואץ מזרחה, לאורך צפון סיני, כך שבמחצית הראשונה של השנה עבדו שני הצדדים במקביל, כל אחד על הרכבת שלו.

התוואי: מבאר שבע דרך עסלוג׳ לעוג׳ה אל־חפיר

הקטע מבאר שבע לביר עסלוג׳, ליד צומת משאבים של היום, הושלם ב־1 במרץ 1916, והקטע עד עוג׳ה אל־חפיר, ניצנה של היום, במאי אותה שנה. בעוג׳ה הקימו העות׳מאנים והגרמנים בסיס לוגיסטי גדול, עם תחנה, מחסנים ובית חולים. עד קיץ 1916 הושלמה גם סוללת המסילה מעוג׳ה לקוסיימה שבסיני, אבל פסים הונחו רק עד בירין: המקום שנקרא אחר כך בארותיים, ושבו נמצא היום עזוז.

לאורך המסילה נבנו כ־140 גשרים ומעבירי מים. כ־100 מהם, בקטע שבין באר שבע לניצנה, תועדו בסקר שערך בית ספר שדה שדה בוקר ב־2002. בפועל הרכבת לא הייתה יעילה במיוחד: מסילה בודדת וצרה, תקלות בסוללה שנבנתה בלחץ זמן ומחסור בפחם, שבגללו הוסקו הקטרים לפעמים בעצים ואפילו בשמן זית. אחרי התבוסה העות׳מאנית בקרב רומני, בקיץ 1916, ירדה מהפרק התוכנית להגיע לתעלה, והעבודות על המסילה הופסקו.

הפשיטה של מאי 1917

אחרי שנכשלו פעמיים בניסיון לכבוש את עזה ב־1917, חששו הבריטים שהעות׳מאנים ישתמשו במסילה כדי לתקוף שוב לעבר סיני. ב־23 במאי 1917 יצאו כוחות הנדסה של הדיוויזיות הרכובות, ובהם לוחמי האנזא״ק האוסטרלים והניו־זילנדים ופלוגות של חיל הגמלים, וחיבלו בכ־21 ק״מ של מסילה ובתשעה גשרים בין ביר עסלוג׳ לעוג׳ה אל־חפיר. בעסלוג׳ פוצץ גשר אבן בן 18 קשתות, כל קשת שנייה. מאז לא עברו רכבות מדרום לעסלוג׳.

הגשר שליד עזוז היה על הקטע שהמשיך מעוג׳ה דרומה, מחוץ לאזור הפשיטה, ולכן נשאר שלם. הפסים שעליו, לעומת זאת, לא נשארו: כבר בפשיטה קטנה יותר של חיל הגמלים, באמצע מאי 1917, סיפרו פועלי רכבת עות׳מאנים שנשבו שקיבלו פקודה לפרק פסים מדרום לעוג׳ה ולהעביר אותם לשלוחה חדשה שסיפקה את החזית בעזה. כשהעות׳מאנים נסוגו מהנגב, פורקו פסים נוספים לשימוש בקווים אחרים, ולכן היום נשארו כאן רק הסוללה והגשרים.

כך נראה בשנות ה־30 גשר שבור בעמק ליד עוג׳ה:

צילום: Matson Collection / Public domain

הגשר ליד עזוז: מה רואים היום

זה גשר קשתות מאבן גזית, ששתי קשתותיו נושאות את סוללת המסילה מעל ערוץ הנחל. בוויקיפדיה העברית הוא מופיע בשם “גשר הרכבת הטורקי על נחל בארותיים”, ויש מקורות שקוראים לערוץ נחל עזוז. גשרים כאלה נבנו על פיגומי עץ: מניחים עליהם את אבני הקשת, נועלים אותה באבן ראשה, ממלאים את החלל שמעליה באבנים ובאדמה ורק אז מפרקים את הפיגום. משני צדי הגשר נבנו קירות שמכוונים את מי השיטפון אל הקשתות.

בתקופת המנדט הבריטי הוסב הגשר לדרך אבן לכלי רכב, ומאז הוא משמש מעבר לרכבים. ב־2013 שיקמו אותו המועצה לשימור אתרי מורשת והמועצה האזורית רמת נגב: חיזקו את המבנה, החליפו אבנים ואטמו אותו למים. בסמוך לגשר נמצאת חורשת האקליפטוסים שנטעו ב־1916 בוגרי מקווה ישראל בהנהגת אליהו קראוזה, ומעבר לגבול ממשיכה סוללת המסילה לכיוון קוסיימה.

הליכה מהכפר לגשר

הגשר נמצא כחצי קילומטר מנקודת חן בעזוז, הליכה קצרה בדרכי עפר. גם להליכה כזו כדאי לקחת מים וכובע, ובקיץ לצאת מוקדם בבוקר או לקראת ערב, כשהאור נמוך ונעים על האבן.

כמה דברים ששווה לדעת לפני שיוצאים:

• זה עדיין גשר פעיל. עוברים עליו רכבים, אז עומדים בצד ולא מצטלמים באמצע הדרך.
• לא מטפסים על הקשתות. זה אתר מורשת שאבניו שוחזרו, וגם נפילה מגובה הקשת מסוכנת.
• לא נכנסים לערוץ כשיורד גשם באזור. הנחל זורם רק בשיטפונות, אבל אז הוא מתמלא מהר.
• לא ממשיכים לכיוון הגבול. מהחורשה יוצאת דרך עפר לכביש 10, ובכניסה אליה יש מחסום צה״ל. היא פתוחה רק בימים שבהם הכביש נפתח למטיילים.

אפשר לשלב את הגשר עם החורשה והבארות באותו סיבוב; הכל מתואר במדריך על הכפר עזוז. מי שמגיע ברכב ימצא את פרטי הנסיעה במדריך הדרך לעזוז.

שרידים נוספים: פארק גולדה, באר שבע וניצנה

מי שהגשר פתח לו את התיאבון יכול לעקוב אחרי המסילה צפונה:

מקום	מה רואים	מעזוז
גשר הרכבת ליד עזוז	גשר בן שתי קשתות, שלם	הליכה, כחצי ק״מ
עוג׳ה אל־חפיר, גן לאומי ניצנה	מגדל המים, רציף התחנה, הסוללה ויסודות גשר נחל ניצנה	כרבע שעה נסיעה
צומת משאבים ופארק גולדה	שרידי גשר עסלוג׳ על נחל רביבים	כ־50 דקות
באר שבע	התחנה הטורקית וגשר הרכבת על נחל באר שבע	כשעה

ניצנה. ממזרח ומדרום לתל ניצנה נשארו שרידי עוג׳ה אל־חפיר: סוללת המסילה, רציף התחנה ומגדל מים אליפטי בגובה 11 מטר, שממנו מילאו את דודי הקטרים. מגשר נחל ניצנה, בן שמונה קשתות, נשארו רק היסודות (האומנות). הם נחשפו מחדש ב־2010, כששיטפון הפיל את גשר הכביש הבריטי שנבנה לצדו.

צילום: Etan J. Tal / CC BY-SA 4.0

צומת משאבים ופארק גולדה. ליד צומת משאבים אפשר לראות את שרידי גשר הרכבת הגדול מעל נחל רביבים, שפוצץ בפשיטה של 23 במאי 1917. פארק גולדה הסמוך הוא אחת התחנות בשביל האנזא״ק של קק״ל: בביר עסלוג׳ חנו כמה מגדודי הפרשים לילה לפני ההתקפה על באר שבע, ב־31 באוקטובר 1917. לפני שנוסעים, בדקו באתר קק״ל שהפארק פתוח.

באר שבע. תחנת הרכבת הטורקית, שנבנתה ב־1915 כתחנה ראשית, היא היום אתר מורשת. מדרום לעיר עובר גשר הרכבת הטורקי על נחל באר שבע, שנבנה ב־1916. אורכו 190 מטר, במשך שנים רבות הוא היה הגשר הארוך בישראל, והיום הוא חלק מפארק נחל באר שבע ופתוח להולכי רגל.

עוד אתרים קרובים לעזוז, מתל ניצנה ועד החולות, תמצאו במדריך מה עושים בפתחת ניצנה.