סוף שבוע בנגב: מסלול מוכן ל־2–3 ימים מעזוז

לסוף שבוע במערב הנגב מספיקים יומיים־שלושה. ביום הראשון נוסעים בכביש 40 ובכביש 211 ועוצרים בשבטה, ביום השני מטיילים בתל ניצנה ובחמוקי ניצנה ונשארים בחוץ עד שיוצאים הכוכבים, וביום האחרון עוצרים בעין עבדת ובקבר בן־גוריון בדרך הביתה. ריכזנו כאן מסלול שמתאים לבסיס בעזוז, עם זמני נסיעה, שעות פתיחה שכדאי להכיר וגרסה לקיץ ולחורף.

לפני שיוצאים: עונה, שעות אור ותדלוק

העונה הנוחה לטיולים כאן היא מאוקטובר עד אפריל. בתחנת השירות המטאורולוגי בשדה בוקר, הקרובה אלינו, המקסימום היומי הממוצע בדצמבר–פברואר הוא 15–18 מעלות, ובאוקטובר ובאפריל כ־26–28. ביולי ובאוגוסט הוא מגיע לכ־34 מעלות, ואז כל המסלול זז לשעות הבוקר והערב. הפירוט המלא בכתבה על מזג האוויר בנגב לפי עונות.

בחורף היום קצר: בסוף דצמבר השמש שוקעת בעזוז ב־16:46, ובסוף יוני רק ב־19:49. גם האתרים נסגרים מוקדם. בשבטה ובעין עבדת השעות בשעון חורף הן 08:00–16:00 (בשישי ובערבי חג עד 15:00), ובשעון קיץ 08:00–17:00 (בשישי עד 16:00). הכניסה לשבטה נסגרת שעה לפני כן, ובעין עבדת יש שעת כניסה אחרונה מוקדמת יותר למסלולים. כדאי לבדוק באתר רשות הטבע והגנים לפני ההגעה.

את מיכל הדלק ממלאים לפני הפנייה לכביש 211. בכביש עצמו יש תחנת דלק עם חנות בצומת קציעות, כרבע שעה–עשרים דקות מעזוז, ובקדש ברנע יש צרכנייה שסגורה בשבת. בעזוז אין מכולת, ואין כספומט באף יישוב ברמת הנגב, אז מגיעים עם אוכל לכל הסופ״ש וקצת מזומן. רשימת ציוד מסודרת מחכה במה לקחת לצימר במדבר.

ועוד כמה כללים מרשות הטבע והגנים שכדאי לסגור לפני שיוצאים: מספרים למישהו לאן הולכים ומתי חוזרים, ובחניון משאירים על חלון הרכב פתק עם המסלול, מספר המטיילים, לוח הזמנים וטלפון. מוותרים על הליכה בימי שרב ובימים שיש בהם סכנת שיטפונות, ומורידים מראש מפה שעובדת גם בלי קליטה. מי שהלך לאיבוד והחושך מתקרב, עוצר במקום ומתקשר למשטרה, 100.

יום 1: כביש 40 וכביש 211, שבטה ושקיעה

מבאר שבע נוסעים דרומה בכביש 40 עד צומת טללים, ושם פונים מערבה לכביש 211, שנמשך כ־40 ק״מ עד מעבר ניצנה ליד גבול מצרים. ליד אשלים בולט בצד הדרך מגדל השמש של תחנת הכוח. העצירות האפשריות בדרך, מפארק גולדה ועד מצפה רביבים, מפורטות במדריך הדרך לעזוז בכביש 211.

כ־19 ק״מ אחרי צומת טללים מגיעים לצומת שבטה, ומשם פונים דרומה עוד כ־9 ק״מ אל גן לאומי שבטה. זו עיר ביזנטית שהתקיימה בלב אזור מדברי בלי מקורות מים טבעיים, ומאז 2005 היא חלק מאתר המורשת העולמית של דרך הבשמים. מסתובבים בין שלוש הכנסיות, כיכר הבריכות, הגת הגדולה ובתי המגורים. בכנסייה הצפונית, הגדולה שבהן, השתמרו קירות בגובה של כעשרה מטרים, ועל שער הכניסה חקוקות האותיות היווניות אלפא ואומגה. מי שיש לו כוח הולך עוד כ־700 מטר צפונה לבוסתן המשוחזר, שמושקה במי גשמים כמו בימי העיר. לשבטה לא צריך לתאם ביקור מראש. בגלל עבודות הנגשה השתנו לאחרונה הכניסה ושבילי ההליכה, אז הולכים לפי השילוט במקום.

צילום: ישראל פרקר / CC BY 2.5

משבטה חוזרים לכביש 211 וממשיכים מערבה. בכפר הנוער ניצנה פונים דרומה לכיוון עזוז, ואחרי כ־12 ק״מ של כביש צר מגיעים לכפר. הנסיעה משבטה לעזוז אורכת כ־45 דקות.

מבחינת תזמון: מי שיוצא מהמרכז או מירושלים בסביבות 08:00 מגיע לשבטה לפני 11:00, עם מספיק זמן לביקור גם ביום שישי בחורף. אחרי ארוחת צהריים בדרך מגיעים לעזוז סביב שעת הכניסה לחדרים, 15:00, עוד באור יום. כדאי להקפיד על זה, כי שעות הלילה הן השעות של חיות הבר, והן חוצות גם כבישים.

אחרי שמניחים את התיקים אפשר לצאת ברגל לגשר הרכבת הטורקי מ־1916, כחצי קילומטר מהמתחם, ולבארות ולחורשת בארותיים שלידו. יש שם מסלול מעגלי קל של כ־2 ק״מ, והחורשה פתוחה ביום בלבד. כדאי לצאת כשעה לפני השקיעה, כדי לראות את האור משתנה על הגבעות ולחזור לפני החושך.

יום 2: תל ניצנה, חמוקי ניצנה ולילה של כוכבים

תל ניצנה נמצא כ־10–15 דקות נסיעה מעזוז, סמוך לכפר הנוער ניצנה. עולים בגרם המדרגות הגדול, שאורכו המקורי היה כ־100 מטר, לראש הגבעה, אל שרידי הכנסיות והמצודה מהתקופה הביזנטית. ממזרח ומדרום לגבעה נשארו סוללת מסילת הברזל, רציף התחנה ומגדל המים שבנו הטורקים והגרמנים בראשית המאה ה־20. ליד אנדרטת חטיבה 8, למרגלות התל, מתחיל ״נתיב השלום״ של דני קרוון: טור של מאה עמודים שנמשך בקו ישר לכיוון הגבול, ועל כל אחד מהם כתובה המילה ״שלום״ בשפה אחרת.

בצהריים, בעיקר בחודשים החמים, הכי נכון לנוח בחדר הממוזג או בערסל בצל. אחר הצהריים יוצאים לחמוקי ניצנה, מסלול מעגלי קל של כשישה ק״מ בין גבעות קירטון לבנות, שמתחיל בחניון עפר משולט (בוויז: ״חמוקי ניצנה״). הולכים בסימון השחור, עולים לראש ניצנה (286 מטר) לתצפית לכל הכיוונים, עוברים במערת ניצנה, מחצבה עתיקה ששימשה גם מחסן תחמושת במלחמת העולם הראשונה, וחוזרים בשביל הכחול. בקצב נינוח זה שעתיים–שלוש.

מי שמחפש חולות של ממש ימצא אותם מצפון לכביש 211, בחולות חלוצה. רוב השטח שם הוא שטח אש של צה״ל, ובשמורות נוסעים רק בשבילים מסומנים, אז הדרך הפשוטה להגיע אליהם היא סיור ג׳יפים מודרך.

בחלק מסופי השבוע צה״ל פותח למטיילים את כביש 10, הדרך שלאורך הגבול, בקטע שבין עזוז להר חריף. נוסעים בו רק בשעות האור, עם תעודה מזהה ורישום בכניסה, ואין לאורכו תחנות דלק. המועדים מתפרסמים בהודעות דובר צה״ל, אז בודקים לפני שמתכננים.

בערב חוזרים לחצר. השמיים בעזוז חשוכים יחסית, והכי טוב לראות כוכבים בלילות בלי ירח, אחרי שהעיניים מתרגלות לחושך כחצי שעה. מה רואים בכל עונה ומתי מטרי המטאורים, בכתבה על תצפית כוכבים בנגב.

יום 3: עין עבדת וקבר בן־גוריון בדרך הביתה

היציאה מהחדרים עד 11:00 (אם צריך גמישות, כתבו לנו מראש). חוזרים בכביש 211 לצומת טללים, ומשם דרומה בכביש 40. אחרי כשעה נסיעה מעזוז מגיעים למדרשת בן־גוריון.

גן לאומי קבר בן־גוריון נמצא על כביש 40, כשלושה ק״מ דרומית לקיבוץ שדה בוקר. שביל של כ־300 מטר עובר בגן ירוק אל קברי דוד ופולה בן־גוריון, ומקצה הרחבה נשקפים בקעת צין ורמת עבדת. האתר פתוח בשעות האור, בלי תיאום מראש.

הכניסה התחתונה לעין עבדת סמוכה לקבר. המסלול הקצר, כ־800 מטר עד המעיין וחזרה, לוקח כשעה–שעה וחצי. המסלול הארוך, עד חורשת הצפצפות וחזרה, לוקח כשעתיים–שעתיים וחצי, ויש גם מסלול קווי לעין עבדת עליון שמחייב הקפצת רכב. הכניסה למים אסורה. רשות הטבע והגנים ממליצה להירשם מראש במערכת תיאום הביקור. בשעון קיץ הכניסה האחרונה למסלול הקצר היא ב־15:30 (בשישי ב־14:30), ובשעון חורף שעה מוקדם יותר.

צילום: Galgilgal / CC BY-SA 4.0

משם חוזרים צפונה בכביש 40. אם יש לכם עוד יום, בטיולי יום מעזוז תמצאו גם את מצפה רמון ומצפה רביבים.

יש לכם רק שני ימים? ביום הראשון עושים את שבטה ואת הליכת השקיעה לגשר. בבוקר השני עולים מוקדם לתל ניצנה, חוזרים לפנות את החדר עד 11:00 וממשיכים לקבר בן־גוריון ולמסלול הקצר בעין עבדת. את חמוקי ניצנה משאירים לפעם הבאה.

גרסת חורף וגרסת קיץ

בחורף (דצמבר–פברואר) הימים נוחים להליכה, אבל קצרים. מגיעים לשבטה בבוקר, כי בשישי היא נסגרת ב־15:00 והכניסה האחרונה שעה לפני כן. הלילות קרים: בשדה בוקר המינימום היומי הממוצע בינואר הוא 4.5 מעלות, ובלילה הקר ביותר בחודש הטמפרטורה יורדת בממוצע לסביבות אפס. בימי גשם, או כשיש אזהרה, לא נכנסים לערוצי נחלים בכלל. איך בודקים ומה עושים, בכתבה על שיטפונות בנגב.

בקיץ (יוני–ספטמבר) מגיעים לשבטה ב־08:00, עם הפתיחה, ומסיימים בחוץ עד הצהריים. את חמוקי ניצנה עושים מוקדם בבוקר או מאוחר אחר הצהריים, כי המסלול חשוף כמעט לגמרי. רשות הטבע והגנים ממליצה על לא פחות מליטר מים לאדם לכל שעת הליכה, וההליכה עצמה רק בשעות האור. בתמורה מקבלים ערבים נעימים בחוץ, ואת הליבה הבהירה של שביל החלב בשמיים הדרומיים.

באביב ובסתיו מזג האוויר הנוח ביותר. בסוף פברואר ובתחילת מרץ פורח אירוס הנגב בחולות המערביים. זה פרח מוגן ונדיר, אז מסתכלים ומצלמים, לא קוטפים.

טבלת זמני נסיעה

זמני הנסיעה מעזוז, מעוגלים וללא עומסי תנועה. לפני היציאה כדאי לבדוק באפליקציית ניווט.

יעד	מרחק מעזוז	זמן נסיעה
גשר הרכבת הטורקי	כחצי ק״מ	הליכה
תל ניצנה	כ־10 ק״מ	כ־10–15 דקות
צומת קציעות (דלק וחנות)	כ־15 ק״מ	כ־15–20 דקות
גן לאומי שבטה	כ־40 ק״מ	כ־45 דקות
צומת טללים (כביש 40)	כ־50 ק״מ	כ־45 דקות
קבר בן־גוריון ושדה בוקר	כ־65 ק״מ	כשעה
עין עבדת	כ־75 ק״מ	כשעה ועשר דקות
באר שבע	כ־84 ק״מ	כשעה
מצפה רמון	כ־100 ק״מ	כשעה ורבע
תל אביב	כ־190 ק״מ	כשעתיים וחצי
ירושלים	כ־175 ק״מ	כשעתיים וחצי

איפה לישון ולאכול לאורך המסלול

המסלול בנוי כך שישנים כל הלילות באותו מקום, בלי לארוז מחדש כל בוקר. אם אתם מחפשים צימר בעזוז כבסיס, אצלנו בנקודת חן יש שבעה חדרים סביב חצר עם ערסלים ופינות ישיבה: חמישה חדרים זוגיים, חדר לשלושה וחדר לארבעה. מי שמעדיף לישון בשטח יכול ללון בבוסתן שבטה, חניון לילה חינמי של רשות הטבע והגנים בתוך הגן הלאומי, שאין בו מתקנים.

אנחנו לא מגישים ארוחות. הכי נוח להביא מצרכים לכל הסופ״ש ולבשל במטבח המשותף, שיש בו מקרר, כיריים, מיקרוגל, קומקום וכלים. בדרך אפשר להשלים בחנות שבתחנת הדלק בצומת קציעות, ובמרכזי השירות של עין עבדת וקבר בן־גוריון יש שתייה, גלידות וחטיפים. אם אתם רוצים לאכול בחוץ, בדקו מראש מה פתוח בתאריכים שלכם, ובמיוחד בשישי בערב ובשבת.